<h1>שו"ת הרשב"א ח"ז סימן ש"ו</h1>
<h2>דף ג:</h2>
גם אפשר שהכרים והכסתות שלהם היו שעטנז דאוריתא שהוא שוע טווי ונוז, אלא שהיו קשין וכל שהם קשין לא גזרו בהן להציען תחתיו, דלא אסרה תורה אלא העלאה, וכדתניא [יומא ס"ט ע"א] לא יעלה עליך אבל אתה מציעו תחתיך אבל אמרו חכמים אסור לעשות כן שמא תכרך נימא אחת על בשרו. וכיון שאין איסורא דאוריתא אלא בהעלאה, לא גזרו בהצעה אלא ברכים אבל בקשין לא גזרו, וכדאמרינן ביומא [שם] פרק בא לו כהן גדול גבי בגדי כהונה דפרחי כהונה מקפלין אותן ומניחין תחת מראשותיהן, ופריך ותיפוק לי משום כלאים, ופרקה רב אשי משום דקשין הן, ואע"פ שבגדי כהונה כלאים דאוריתא כדאיתא בריש פרק קמא דערכין [ג' ע"ב] ובמנחות פרק התכלת [מ"ג ע"א] דאמרינן התם הכל חייבין בציצית כהנים לוים וישראלים, ואקשין פשיטא ופרקין כהנים איצטריכא ליה סד"א הואיל ואשתרו כלאים לגביהו לא ליחייבו בציצית קמ"ל, אלמא בגדי כהונה כלאים דאוריתא הן ואפילו הכי כיון שהיו קשים לא גזרו בהן והתירו לקפלן ולהניחן תחת מראשותיהן. וכיון שכן כרים וכסתות שלנו שהם קשים ואין בהם כלאים דאוריתא שאינן שוע טווי ונוז לא גזרו בהן כלל. ומיהו מורי ה"ר יונה ז"ל היה אוסר בכל זה. והר"ם בנז"ל מן המתירין. ומכל מקום אפילו לדעת האוסרין הנח להם לישראל מוטב שיהיו שוגגים ואל יהו מזידין.
